זו עובדה פשוטה שישנם הרבה יותר מדי ילדים ברחבי העולם שחיים בתנאים שאף ילד לא אמור לחיות בהם.
עוני ורעב הם בהחלט דבר נורא, אבל התעללות פיזית ונפשית היא גרועה בהרבה.
לעתים קרובות מדי אנו שומעים על ילדים שנפלו קורבן להתעללות שכזו – ובמקרים רבים המתעללים הם ההורים שלהם.
בדוח מזעזע משנת 20007 של המשרד להתפתחות הילד בהודו, נקבע ש 69% מהילדים שהשתתפו במחקר היו קורבן להתעללות כזו או אחרת. מתוך ה 69%, 55 אחוזים היו בנים, וב 87% מהמקרים המתעללים היו ההורים.
53% מהילדים שלקחו חלק במחקר עברו התעללות מינית. ויותר מחצי מהם היו בנים.
כשממצאי הדוח פורסמו, הממשלה ההודית ידעה שאין לה ברירה אלא לנקוט בצעדים דרסטיים כדי לפתור את הבעיה. חוק חדש עבר בשנת 2012 – הגנת הילד מפני פגיעה מינית. אך למרבה הצער הוא לא ההשפעה שלו הייתה מזערית עד לא קיימת.
ב 20 לפברואר, הרשויות בהודו מצאו יללד צעיר, אבשיק, מכורבל בתוך ערימת חול.
הוא היה במצב איום ונורא, אחרי שהוכה והורעב.
אביו התעלל בו
עדי ראייה אישרו שאבא של אבשיק, מוחטאר, היה מגיע שיכור הביתה באופן קבוע ומכה ומענה את בנו. כשמצאו את אבשיק, נקבע שהוא לא אכל דבר במשך שבעה ימים.
למרות שרבים היו מודעים לסיטואציה של הילד, אף אחד לא רצה להתערב. רק כאשר הילד היה על סף מוות, מישהו החליט ליצור קשר עם הרשויות.
בעיות נמשכות
המקרה של אבשיק כמובן מזעזע, אבל הוא בהחלט לא מקרה בודד. בשנת 2014 היה מקרה מפורסם כאשר ילדה בת 6 נאנסה באכזריות בבית הספר. המקרה הצית דיון רחב לגבי הקשיים שילדים עוברים באזורים מסוימים בעולם.
דוח של ארגון זכויות האדם העולמי ציין שישנם מקרים רבים של אלימות והתעללות בתוך הבית שאינם מדווחים.
כפי שקורה במדינות לא מפותחות רבות, ישנם מחסומים רבים בין האזרחים לבין הממשלה שלהם. הפחד מסטיגמות, יחד עם הקושי לדווח על הפשע מלכתחילה, יכולים לגרום לכך שאנשים כלל לא יבקשו עזרה.
וכאשר ההתעללות מתרחשת בסביבת המשפחתית, חברי הקהילה לא ממהרים לדווח על המקרה, מה שהופך את התערבות המדינה לקשה מאוד.
חוק משנת 2014 הפך את דיווח הפשע לחובה
וכאשר ההתעללות מתרחשת בסביבת המשפחתית, חברי הקהילה לא ממהרים לדווח על המקרה, מה שהופך את התערבות המדינה לקשה מאוד.
מינאקשי גנגולי, מנהל ארגון זכויות האדם בדרום אסיה דיבר על הנושא.
הוא דרש שתהיה מערכת שתשים דגש על אזורים בהם ילדים הופכים לעתים קרובות לקורבנות של התעללות. אך מאוד קשה להשגיח ולדווח כאשר ההתעללות מתרחשת בדלתיים סגורות.
דבר אחד בטוח: החברה חייבת להתחיל לטפל בבעיה בחומרה שמגיעה לה. התערבות, כשרואים משהו לא בסדר לא צריכה להיות בחירה, היא צריכה להיות חובה.
למרבה המזל, אדם אחד אמיץ היה שם עבור אבשיק לפני שהיה מאוחר מדי. מצד שני, אם הציבור היה פועל כפי שהוא אמור, הילד חסר האונים היה עוזב את אביו שנים רבות לפני כן – לפני ההתעללות וההרעבה.
הודו אולי נראית כמו מדינה רחוקה שהצרות שלה אינן נוגעות לנו, אבל זה פשוט לא המקרה. התעללות אינה מתרחשת רק במקום אחד בעולם; זו בעיה שעלינו להתמודד איתה יחד.
אם אתם רואים משהו שנראה לכם לא בסדר, תגידו משהו. אם אתם חושבים שמישהו מתקשה בבית, תשאלו אותו. אם לאנשים יהיה את הכוח והאומץ להתערב כשהם רואים בעיה פוטנציאלית, יתכן ונוכל להציל עוד ילדים מחיים של אלימות והתעללות.
אף אחד מאיתנו לא יכול לעשות הכל. אבל יחד, אנחנו נוכל לעשות כל דבר.
בבקשה שתפו את הסיפור הזה עם חברים שלכם בפייסבוק. אף ילד לא צריך לעבור חיים בלי אהבה.
