החיים קצרים. אבל אנחנו עדיין מבלים כל כך הרבה זמן מתקשים להגיע למטרות שלנו שאנחנו שוכחים ליהנות מהמסע.

כל יום הוא יום חדש, וחשוב להזכיר לעצמנו שהחיים לא חייבים להיות מושלמים כדי להיות נפלאים. צריך ליהנות מהדברים הקטנים, לחיות בהווה, ולממש את החלומות במקום סתם לרדום אחריהם.

המכתב הזה, שכתבה אישה בת 83 לחברתה הטובה, מביע את הרעיון בצורה מושלמת. המכתב הפך ויראלי לאחרונה – והוא נכנס ישר אל תוך ליבנו, ואנחנו בטוחים שאתם תרגישו אותו הדבר.

"ברטה היקרה,

אני קוראת יותר ומנקה פחות אבק. 

אני יושבת בגינה ונהנית מהנוף בלי לדאוג בקשר לעשבים שצומחים. 

אני מבלה יותר זמן עם המשפחה וחברים ופחות זמן בעבודה. 

כשמתאפשר, החיים צריכים להיות תבניות של חוויות להתענג עליהן, לא לסבול מהן.

אני מנסה לזהות את הרגעים הללו ולנצור אותם. 

אני לא 'שומרת' דבר; אנחנו משתמשים בכלי החרסינה הטובים וכוסות הקריסטל בכל אירוע מיוחד, ירידה במשקל, כמו כיור ריק, או פריחה ראשונה של האביב. 

אני לובשת את הג'קט הטוב שלי למכולת. התאוריה שלי היא שאם אני נראית מוצלחת, אני יכולה לשלם 110 שקל עבור שקית קטנה של מצרכים. 

אני לא שומרת את הבושם הטוב שלי למסיבות מיוחדות, אלא שמה אותו עבור מוכרים בחנויות ופקידים בבנק. 

'יום אחד' או 'מתישהו' כבר לא נמצאים באוצר המילים שלי. אם זה שווה צפייה או שמיעה, אני רוצה לראות, לשמוע ולעשות את זה עכשיו. 

אני לא יודע מה אחרים היו עושים אם הם היו יודעים שהם לא יהיו למחר שכולנו לוקחים כמובן מאליו. אני חושבת שהם היו מתקשרים לבני משפחה וחברים קרובים. הם אולי היו מתקשרים לחברים לשעבר ומתנצלים ומשלימים על ריבים שהיו להם פעם. הייתי רוצה לחשוב שהם היו יוצאים לאכול אוכל סיני או כל אוכל אחר שהם אוהבים. אני מנחשת. לעולם לא אדע. 

אלו הדברים הקטנים שלא עשיתי שהיו מכעיסים אותי אם הייתי יודעת שנותרו לי כמה שעות בלבד. כועסת כי לא הספקתי לכתוב מכתבים מסוימים שהתכוונתי. כועסת ומצטערת, על שלא אמרתי לבעלי ולהורים שלי מספיק פעמים כמה אני אוהבת אותם. 

אני עובדת קשה לא לדחות, לחכות או לשמור שום דבר שיוסיף צחוק וזוהר לחיים שלנו. 

ובכל בוקר כשאני פוקחת עיניים, אני אומרת לעצמי שזה מיוחד. כל יום, כל שעה, כל נשימה, היא מתנה אמיתית.

החיים הם אולי לא המסיבה לה קיוויני, אבל כל עוד אנחנו כאן, אז למה שלא נרקוד".