“ילדות של פעם” באלי לחזור לתקופות של פעם

אלה מהסיפורים של אבא שלי.
ששם לא היה להם כלום חוץ מאחד את השני.
הימים האלה שהיו אוהבים לשבת כולם ולדבר
שלא היו עסוקים רק באינסטרגרם ובטוויטר.
שהיה ערך לתמונות,שהיו מאחורי כריכה של אלבום
הפוך מתמונה וירטואלית במחשב של היום.

איפה הטלפון חוגה שצריך יום שלם בשביל להתקשר,
,איפה המאורר שדבוק לתקרה בשביל להתקרר.
,שהיו מתלהבים מטלויזיה עם צבעים,
היו נהנים ושמחים מהדברים הקטנים
ממחבואים,גולות וחמש אבנים.
הימים שהיית ילד שמושך לילדה בשיער מחיבה,
ולא מרביץ לאישה כי היא שונה בדעה.
אנחנו חיים במציאות עגומה ודי שונה,
משפחות נהרסות,הורים נהרגים
ומשאירים מאחוריהם ילדים יתומים .

עוד איזה אבא שלא חושב ומהמר,
ואמא צריכה ללכת לזנות בשביל לקנות לתינוק גרבר.
אבא נרקומן שלא מבדיל בין מציאות לדימיון ,
עם ילדים שרואים אותו בתור משהו עליון.
ילד בן 15 שעובד שעות נוספות,
רק בשביל שיהיה לאחותו הקטנה עם מה להתכסות.
ילדים יוצאים לחפש תקווה ברחובות,
ואולי איבדו אותם בבית בין הקירות
אבל הם לא יודעים שברחוב התקוות יהפכו לצרות.