אף אחד לא אוהב בנות שמנות

"אף פעם אף אחד לא יאהב אותי"
"למה את חושבת ככה?" היא ענתה
"כי אף אחד לא אוהב שמנים.."

היא הסתכלה עלי במבט של כעס לכמה שניות

"אל תשפטי אותי. את יודעת שזו האמת. ויודעת מה? הלוואי שהייתי מכוערת בפנים אבל רזה .. הכל עדיף על להיות שמנה. כולם מסתכלים עלייך.. במבט של זלזול ואז כשאת אוכלת .. כולם מסתכלים עלייך במבט של גועל ואז כשאת מתלבשת.. כולם מסתכלים עלייך במבט של דחייה. הלוואי… הלוואי והייתי רזה!"
"אם את מרגישה ככה אז למה לא…."
קטעתי אותה בעצבים -"למה את לא מרזה?! למה את לא עושה ספורט?! לי זה שונה! אני לא כמוכם.. אנשי הפרסומות והמותגים.. אני לא זאת שיצלמו ל"לאישה" אבל כל פעם שאני רואה אותכם.. כן כן! אתכם! יש בי תחושה של חלחלה.. כן גם לי מותר להיגעל ממכם לשם שינוי! כל הזיופים האלה כדי להוריד אותנו ולתת לכם את התחושה שאתם יותר טובים.. יותר יפים. אתם ריקים וגורמים לנו להרגיש מיוסרים! אז כן כל פעם שאני רואה עוד פרזנטורית בטלוויזיה או את יודעת מה? אפילו מנחה של תוכנית בידור, אני ישר לוקחת את הדבר הראשון המתוק שיש לי ואוכלת. כן כמו פרה אם את רוצה לקרוא לי ככה. לפעמים אני שואלת את עצמי למה אנשים כמוני קיימים בכלל.. בעולם שלכם אין לנו מקום אלא אם נשתנה!"
היא הסתכלה עלי במבט המום. היא לא ציפתה לנאום שכזה מעוד נערה מתבגרת. רק אחרי כמה שניות
של הלם היא הצליחה להוציא את מה שרצתה.
-"אם את מרגישה ככה אז למה לא אמרת לי?"
"מה?" עניתי

"זה היה המשפט שהתכוונתי לומר לך לפני שקטעת אותי."

פתאום .. נהייתי חיוורת קצת. לא ציפיתי לתשובה כזאת.. אז השפלתי מבט כדי לא להסתכל לה בעיניים.
"את יודעת.. אני חושבת שגם שמנים יפים." היא אמרה.
גיחחתי. "אל תחשבי שאני לא מכירה את החרטוטים האלו.. כל מה שחשוב זה הפנימיות.. האופי ולא היופי את יפה כמו שאת… הכל זה אוצר משפטים שאנשים שולפים ברגעים שאין להם מה להגיד כדי להרגיש טוב עם עצמם שהם עזרו למישהו."
היא הרימה לי את הראש והסתכלה לי ישר אל תוך העיניים. העיניים שלה חדרו לי לנשמה בכמה שניות. כאילו במבט אחד היא ראתה את כל הסודות שלי בשנייה.
"אני חושבת שגם שמנים יפים." היא אמרה בלי למצמץ.
העיניים שלי התחילו להיות מבריקות יותר ויותר.. כבר הרגשתי שבא לי לפרוץ בבכי אבל לא רציתי לידה.
"כשאני הייתי בגיל שלך הייתי יפה. וידעתי את זה וגם לא התביישתי בזה. עד שהכרתי מישהו.. מישהו שבואי נגיד.. לא הכי יפה, לא הכי רזה או בקצרה לא אחד שהייתי מתחילה איתו בחיים. אבל הוא כבש אותי בשנייה. אף אחד אחר לא הצליח להגיע אלי כמוהו. התאהבתי בו.. דווקא בילד המכוער והשמנמן מכל הבנים החתיכים שיש בעולם.."
התפרצתי -"ואז התחתנתם והבאתם ילדים?" אמרתי בקול מזלזל
היא הסתכלה עלי במבט מסכן.

"לא. הוא לא רצה אותי.."

אני לא אשקר. זה ממש הפתיע אותי. "מה ..? מזאת אומרת? למה לא?"
-"הוא אמר שאני יפה אבל לא בשבילו. ולא משנה מה עשיתי הוא דחה אותי כל פעם מחדש. חברות שלי צחקו עלי כל הזמן אבל הן לא הבינו שזאת הייתה אהבה טהורה כלכך.. שרק מי שבאמת מאוהב יכול היה להבין."
"ואיך התגברת על זה?" אמרתי
היא גיחחה. "כבר הייתי בשנות העשרים והוא עדיין היה בראש שלי.. חברות שלי הביאו לי מישהו חתיך עם שרירים והכל. התחתנתי איתו אחרי שנה. שאלת אם התגברתי עליו? אני כבר בשנות השלושים שלי ולא. אני עדיין משאירה לו מקום בלב שלי. מקום שאף אחד אחר לא יכול למלא."
לא יכולתי לשלוט בעצמי כבר. פרצתי בבכי מביך.. לא רציתי שהיא תראה אותי ככה. אבל כמה שניות אחר כך היא פרצה בבכי מביך יותר אפילו.
היא צעקה "אם את עוד פעם אחת תגידי את השטות הזאת שאף אחד לא אוהב שמנים… תזכרי בי!"

לכל הבנות באשר הן…