החיבור לנוסטלגיה מאיפה הוא בא?

אחת ולתמיד תקראו ותבינו למה אנחנו כל כך אוהבים את כל התכנים הנוסטלגיים!

האהבה לנוסטלגיה:

אנחנו אוהבים נוסטלגיה. בעברית קוראים לה "רפקת" (אמיתי לגמרי בדקו אותנו באתר של האקדמיה ללשון) כי אנחנו מתרפקים על העבר ומתגעגעים אליו, הופכים אותו ליותר ורוד ממה שהיה באמת.
אז בואו נלך קצת אחורה, מתבקש לא? המונח הומצא בשנת 1688 ע"י רופא שוויצרי בשם יוהנס הופר, בתור שם של מחלה: חילים שווויצרים חוו געגועים עזים הביתה לאחר שנשלחו הרחק ממנו לאיזורי הקרבות (שווויצירה לא תמיד היתה נייטרלית). זהו שילוב של מילים ביוונית – "נוסטוס" שפירושה לחזור הביתה, ו-"אלגוס" שפירושה כאב. יעני, נוסטלגיה הינה הכאב שאנחנו מרגישים כשאנחנו רוצים לחזור הביתה ורחוקים ממנו. עם השנים משמעות המילה השתנתה וכיום אנחנו מדברים על חוויה נעימה של זכרונות העבר.

 

נוסטלגיה היא חלק מהתרבות שלנו ומחיינו. אנחנו עורכים טיולי שורשים וחוזרים אחורה למייסדי המשפחה שלנו ועברם, בונים עצי יוחסין. אנשים הופכים ארכיונים כדי לברר את הדברים הללו ומשקיעים לא מעט זמן, מאמץ וכסף.
מה גורם לנו להרגיש כל כך מיוחד כשאנחנו רואים משהו שהיה פעם ואיננו עוד? לפעמים דברים ישנים הם יותר איכותיים, יותר מושקעים ואפילו טכנולוגיות ישנות יכולות פתאום להוכיח עליונות. הסאונד שיוצא מתקליט בקליט שחור על פטיפון ישן דרך מערכת הגברה עתיקה חם ועשיר. שפים מובילים מחזקים במטבח עלי ומכתש של פעם, כדי לכתוש תבלינים שיתנו את הטעם העשיר שאפשר לקבל רק מתבלין טרי שזה עתה נטחן. את הבלמים של כמה דגמים של מכוניות ישנות אין צורך להחליף או לחדש גם אחרי שנים. בימינו היצרנים רק מחפשים למכור חלקי חילוף, אבל פעם הם בנו דברים שישארו כמעט לנצח. הטכנולוגיה קיימת – רק לא משתלמת.

 

אנחנו אוהבים חידושים, אפילו רודפים אחריהם, לפעמים יותר מדי. אי אפשר להשאר כל הזמן עם אותם חפצים ואותו מראה. אופנה חדשה דוחקת את הישנה, עד שהישנה כל כך נשכחת, שהיא בעצמה מהווה חידוש מרענן אל מול האופנה העכשווית. פתאום העבר חוזר במלוא הדרו וסגנונות של הסבתא מפארים את הנכדה. כך גם במוסיקה, אתה פתאום שומע להקה חדשה עם צלילים שנדמה שחלפו מהעולם. נוסטלגיה הופכת לחידוש.

 

בעצם, כשאנחנו פתאום נתקלים במשהו מהעבר שכל כך מנותק מהווה שלנו, הוא הופך להיות למשהו שוב חדש עבורנו. כל זאת ביחד עם כל המטענים והרגשות שליוו אותנו בזמן שחווינו אותו. אנחנו שמחים ומתרגשים, נזכרים ומחייכים, או עצובים או כל רגש שנלווה אלינו אז, חוזר שוב ומציף את התודעה. רק מרוכך, מעודן. כמו אגדה. אנחנו משייפים את מה שקצת עקץ או גרד בעבר, מוכנים יותר לסלוח אחרי חלוף הזמן. "בהתחשב בזמן שחלף מיום ביצוע העבירה אני מקל בעונשו של הנאשם" אומר גם השופט.

ספי ריבלין

 

אבל יש עוד משהו. לא נעים להודות אבל רובנו שמרנים. כשאנחנו צעירים יותר אנחנו מוכנים יותר לנסות. גם נכווים. נזהרים מדברים שלא הצלחנו בהם או שפגעו בנו. צוברים חוויות עד גבול מסויים, ואחר כך בונים קונכיה ומסתגרים בתוכה. עם הזמן הופכים זהירים יותר. שקולים. בודקים. ואנחנו גם מתרגלים למצב שלנו. כך למשל מחקר על חרשים שחזרו לשמוע בזכות טכנולוגיה חדשנית מראה שרבים מאד מהם לא מרוצים. הם היו רגילים לא לשמוע כלום, היה חלק מהם, פתאום לשמוע רעשים, תלונות, צעקות… הם לא רוצים. ולא רק הם. אז מה נשאר? להתרפק על העבר, להזכר בסיפורים. לנצור אותם בלב. לספר אותם לדור הבא.
תגידו, מה אתם? אוהבים חדש, ישן, שמרנים, פתוחים לדברים חדשים?

(עמרי וייל)

 

 

נוסטלגיה – זהה את האריזה

צירפנו עבורכם לקט אריזות נוסטלגיה נסו לזהות!

מה עושים?

לפניכם 8 תמונות, לכל תמונה יש 3 אופציות לבחירה צאו לדרך…

מה יצא לכם? שתפו אותנו בתגובות 😉