כשילדים בבית הספר עוברים על החוקים ומתנהגים בצורה לא נאותה, מי אחראי לתקן ולהדריך אותם?
להצטרפות הקליקו 👈 https://bit.ly/3tdbv
כדי ליצור סביבת לימודים בריאה, אתם לפעמים צריכים לשאול את עצמכם שאלות קשות? האם אתם עושים מספיק כדי להילחם בתופעת ההטרדות המיניות? האם אתם מאפשרים הערות מיניות בכיתה שלכם? האם באופן תת מודע אתם נותנים לבנים יותר זכויות ופרבילגיות מאשר בנות?
אחריות כזו יכולה לעבור בקלות מעל ראשם של המורים ואנשי הצוות – אבל באופן טבעי, גם להורים יש תפקיד קריטי בנושא הזה.
האחריות ללמד את הילדים מה נכון ומה מותר ואסור היא של כולנו.
הסיפור למטה הוא דוגמא למתי אנחנו חייבים לנקוט עמדה ברורה, ומה קורה כשאנחנו לא נוקטים.
הכל החל בכיתה כאשר נערה הוטרדה ללא הפסקה על ידי חבר ללימודים. בנקודה מסוימת, הנער ניסה לפתוח את החזייה שלה, וזה היה הרגע שהיא אמרה מספיק.
היא הכתה את הנער פעמיים בפנים. הנהלת בית הספר התקשרה לאמה של הנערה, אבל זה היה הרגע שהסיפור קיבל תפנית חדשה…
"אני אחות בחדר מיון, ואסור לנו להחזיק עלינו טלפונים פרטיים. קיבלתי שיחה בקבלה של בית החולים".
בטלפון: "זו [המורה] מ[בית הספר]. הייתה תקרית עם הבת שלך. אנחנו צריכים שתגיעי לכאן".
אני: "היא חולה או נפצעה? זה לא יכול לחכות עד לסיום המשמרת שלי עוד שעתיים?"
בטלפון: "הבת שלך הכתה תלמיד אחר. אנחנו מנסים לתפוס אותך כבר 45 דקות. זה רציני מאוד".
"נסעתי לבית הספר והובילו אותי למשרד של מנהל בית הספר. אני רואה את בתי, את המחנך שלה, מורה (בן), את מנהל בית הספר, נער עם דם ליד האף ופנים אדומות, ואת ההורים שלו".
מנהל בית הספר: "גברת [ושם המשפחה שלי], כמה נחמד שסוף סוף הצטרפת אלינו".
אני: "כן, יכול להיות מטורף למדי בחדר המיון. ביליתי בשעה האחרונה בתפירת 40 תפרים בילד בן 7 אחרי שאמא שלו הרביצה לו עם מצקת מברזל והייתי צריכה להתמודד עם המשטרה בקשר למקרה. מצטערת על חוסר הנוחות".
"אחרי שצפיתי בו מנסה לא להיות מובך, הוא סיפר לי מה קרה. הנער ניסה לפתוח את החזייה של בתי והיא הרביצה לו בפנים. הרושם שקיבלתי הוא שהם כועסים יותר על הבת שלי מאשר על הנער".
אני: "אהה, אז אתם רוצים לדעת אם אני מתכוונת להתלונן במשטרה נגד הנער על כך שהטריד מינית את הבת שלי ונגד בית הספר על שאפשר זאת?"
"(הם מיד התכווצו בכיסאות ברגע שציינתי את המילה הטרדה מינית, והחלו לדבר כולם יחד)".
מורה: "אני לא חושב שזה עד כדי כך רציני".
מחנכת: "בואי לא נגזים".
מנהל בית הספר: "אני חושבת שאת מפספסת את הנקודה".
"(אמו של הנער מתחילה לבכות. אני פונה לבתי לברר איתה מה קרה)".
הבת: "הוא כל הזמן משך לי ברצועה של החזייה. ביקשתי ממנו להפסיק, אבל הוא לא הפסיק, אז אמרתי למר [המורה]. הוא אמר לי 'תתעלמי ממנו'. [הנער] עשה זאת שוב, ואז ניסה לפתוח לי את החזייה, אז נתתי לו מכה. רק אז הוא הפסיק".
"(פניתי למורה)".
אני: "נתת לו לעשות לה את זה? למה לא הפסקת אותו? בוא תתקרב אלי ואני אגע לך בחלק הקדמי של המכנסיים".
מורה: "מה?! לא!"
אני: "זה נראה לך לא לעניין? למה שלא תלך לגברת [מחנכת] ותמשוך לה עכשיו בחזייה. תבדוק אם זה כיף לה. או שתמשוך בחזייה של האמא של הנער. או בשלי. אתה חושב שרק בגלל שהם ילדים זה כיף להם?".
מנהל בית הספר: "גברת [שמי]. עם כל הכבוד, הבת שלך עדיין הרביצה לנער אחר".
אני: "לא. היא הגנה על עצמה מפני תקיפה מינית של תלמיד אחר. תסתכל עליהם, הוא כמעט 1.80 מטר, היא בקושי 1.50 מטר. הוא גבוה ממנה ביותר מראש ושוקל כמעט פי שניים ממנה. כמה פעמים היא הייתה אמורה לתת לו לגעת בה? אם האדם שהיה אמור לעזור לה ולשמור עליה בכיתה לא עשה דבר וזה לא הפריע לו, אז מה היא הייתה אמורה לעשות? הוא משך את החזייה כל כך חזק עד שהיא נקרעה".
(האמא של הנער עדיין בוכה ואבא שלו נראה כועס ומובך. המורה לא מוכן ליצור איתי קשר עין. הסתכלתי על מנהל בית הספר).
אני: "אני לוקחת אותה הביתה. אני חושב שהנער למד את הלקח. ואני מקווה שדבר כזה לא יקרה שוב, לא רק לבת שלי, אלא לאף נערה אחרת בבית ספר. לא היית נותן לו לעשות את זה למישהו מהצוות, אז מה גורם לך לחשוב שזה בסדר לעשות את זה לנערה בת 15 זה מעבר לבינתי. אני אדווח על זה לרשויות. ואם אתה – *פונה לנער* – אי פעם תגע בבת שלי שוב, אני אדאג שיעצרו אותך על תקיפה מינית. הבנת אותי?".
"כל כך כעסתי, לקחתי את בתי ועזבנו. דיווחתי על המקרה לרשויות, והובטח לי שיטפלו בזה. הבת שלי עברה לכיתה אחרת, רחוק מהנער, ומאותו מורה".
כל הכבוד לאמא שהגנה בצורה נפלאה ותקיפה על הבת שלה.
היא בהחלט עשתה את הדבר הנכון, וכולם צריכים לשמוע את הסיפור שלו.