למרבה הצער, כולנו שוכחים לעתים קרובות מדי את האוכלוסייה המבוגרת ולפעמים הם נאלצים לבלות את ימיהם בבדידות, אם זה בביתם או בבתי אבות.
הנה בן שהלך נגד הזרם. בסיפור הזה, הבן מביא את אביו הזקן לאכול יחד איתו במסעדה, והסועדים האחרים היו בשוק שאדם זקן אוכל בצורה מלוכלכת, כשהוא חלש מדי בכדי להחזיק את הסכו"ם שלו.
באופן טבעי, נימוסי השולחן של האדם הזקן והשברירי הם לא מהטובים ביותר שיש – אך הסועדים האחרים היו צריכים לעבוד על הנימוסים שלהם! הם לועגים וצחוקים על האיש הזקן. ובינתיים, בנו עוזר לו בסבלנות לאכול את הארוחה, בזמן שמלצרית צופה מהצד במתרחש…
בן לקח את אביו לאכול ארוחת ערב במסעדה יום אחד.
האב, זקן וחלש, הפיל על החולצה והמכנסיים את המזון בזמן שאכל, וסועדים אחרים צפו בו בגועל בזמן שהבן שלו היה רגוע ביותר.
אחרי שסיים לאכול, הבן שישב איתו לא היה מובך כלל, לקח אותו לשירותים, ניגב את מכנסיים, ניקה את הכתמים, סירק את שערו, וסידר את משקפיו.
כשיצאו החוצה, כל המסעדה צפתה בהם בשקט מוחלט, לא מסוגלים להבין איך מישהו מוכן להביך את עצמו בצורה כזו בפומבי.
הבן שילם את החשבון והחל לצאת החוצה יחד עם אביו.
ברגע הזה, אדם מבוגר שהיה בין הסועדים במסעדה קרא לבן ושאל אותו, "אתה לא חושב שהשארת משהו מאחור?".
הבן ענה, "לא אדוני, לא השארתי דבר".
האדם המבוגר השיב, "דווקא כן השארת! השארת לקח עבור כל בן ותקווה עבור כל אב".
דממה נהייתה במסעדה.
איזה מסר חשוב! בואו נזכיר לכולם את הערך, החשיבות והכבוד המגיע לאנשים המבוגרים מאיתנו.