אם אתם כמוני והולכים לישון כל לילה בבית חם ובטוח, עם אוכל בארונות, אז יש לכם מזל. קל מאוד להסתכל סביב ולראות אנשים שיש להם יותר מלנו, אבל חשוב לזכור שיש גם אנשים שיש להם פחות, ורבים מהאנשים האלה לא אחראים לסיטואציה בה הם נמצאים.
וזה נכון במיוחד אצל ילדים ונערים, שאין להם כלל שליטה על המצב בו הם חיים, לטוב או לרע. לפי ארגון covenanthouse.org כ 40% מההומלסים בארצות הברית הם מתחת לגיל 18.
זה נתון מטורף, אך למרבה המזל, ישנם אנשים שמנסים לעזור לילדים והנערים האלה שנמצאים במצב לא קל בכלל.
עושה הבדל
אחד האנשים האלה שעושים את ההבדל ומנסים לשנות את המצב היא קרולין קולינס, אשת תחזוקה בתיכון 'טאקר'. יש לה משהו לו היא קוראת 'ארון האכפתיות'. משתמשת בעיקר בכסף שלה, קרולין מעמיסה את הארון שנמצא בבית הספר עם מגוון מוצרים אותם היא נותנת לתלמידים ההומלסים שזקוקים להם.
היא החלה לאסוף ולחלק את הפריטים הללו לפני שלוש שנים. שני תלמידים הומלסים סיפרו לה שאין להם לאן ללכת ושהם זקוקים לעזרה. זה היה זמן לא רב אחרי שבנה נרצח אחרי שפרצו לה לבית וירו בו. קרולין סיפרה איך האירוע הטרגי הזה נתן לה את ההשראה ל'ארון האכפתיות':
"אני פשוט מנסה למנוע מהנערים הצעירים לגנוב או להרוג", היא אמרה. "בגלל שהם הומלסים והם זועקים לעזרה ואהבה, ואני מנסה לתת להם את כל מה שהם צריכים בארון הזה, כדי שהם לא יצאו וינסו לגנוב או לקחת ממישהו אחר".
היא מסתמכת על המורים בבית הספר שיעזרו ויידעו אותה כשתלמיד זקוק לעזרה.
"אני אומרת למורים כל הזמן, אם אתם רואים ילד עם הראש למטה, עם אותם בגדים יום אחרי יום, תיידעו אותי".
סיכוי לחיים טובים יותר
למרות שיש גבול למה שהיא יכולה לעשות, קרולין מסייעת לתלמידים הללו עם דברים בסיסיים ונותנת להם סיכוי לעתיד טוב יותר. תלמידים הומלסים מתקשים בבית הספר ויש להם סיכוי קטן יותר להצליח בשלב מאוחר יותר של החיים. העזרה וטוב הלב שלה אולי יעזרו לחלק מהתלמידים לצאת ממעגל ההומלסיות.
אנו חושבים שמגיע לקרולין הכרה על מה שהיא עושה כדי לעזור לקהילה ולתלמידים.
צפו בסיפור מעורר ההשראה בסרטון למטה:
