לכולנו יש מגרעות. אנחנו בטוחים שכל אחד מכם יכול לחשוב על לפחות משהו אחד שהייתם רוצים לשנות אצלכם אם הייתם יכולים.
למרות זאת, אנחנו שופטים אחרים במהירות וגורמים לכאב עם המילים והמעשים שלנו.
אבל האמת היא, המראה הוא לא האדם – אנחנו הרבה יותר מזה. המטרה של הסיפור הזה היא לגרום לאנשים להסתכל מעבר למראה הפיזי, ובמקום להסתכל על האדם שבפנים.
הסיפור מתחיל עם אדם שעולה על מטוס שמתיישב ליד החלון. זו טיסה רגילה, מטוקיו להונג קונג. אבל כאשר אישה הסובלת מעודף משקל התיישבה לידו, הסיוט הכי גדול שלו הפך למציאות.
"'היי, מה שלומך?'
האישה חייכה כאשר התיישבה לידי. היא הייתה צריכה להנמיך עצמה, וללחוץ את הישבן שלה לתוך הכיסא, כשהיא ממלאת כל סנטימטר פנוי.
ממקמת עצמה בנוחות, היא הניחה את הזרוע הענקית שלה על המשענת המשותפת שלנו. הגודל העצום שלה מילא את החלל בינינו, וכיווץ אותי ואת המושב שלי לגודל של נמלה.
נצמדתי לחלון בלית ברירה.
היא נשענה לכיווני והמשיכה לברך אותי לשלום בקול ידידותי. הפנים שלה מעל הראש שלי, מכריחה אותי להסתכל עליה. 'היי', עניתי בתיעוב ברור.
"הפניתי מבטח כדי להסתכל מהחלון, ממלמל בלחש על השעות הארוכות של חוסר הנוחות שאני עומד לחוות עם המפלצת הזו לידי.
היא נתנה לי מכה קטנה עם הזרוע מלאת הבשר שלה. 'קוראים לי לורה. אני מבריטניה. מה איתך? יפן?'.
'מלזיה', עניתי בעצבים.
'אני כל כך מצטערת! תקבל את ההתנצלות הכנה שלי? בוא, נלחץ ידיים. אם אנחנו עומדים לבלות טיסה של 6 שעות אחד ליד השני, כדאי שנהיה חברים. אתה לא חושב?' כף יד ענקית הופיעה מול הפנים שלשי. לחצתי לה את היד בחוסר חשק, עדיין לא אמרתי מילה.
לורה החלה איתי שיחה, כשהיא לא ממש שמה לה לתגובות הלא חברותיות שלי. היא דיברה בהתלהבות על עצמה ועל הטיול שלה להונג קונג לפגוש חברים. היא דיברה על רשימת דברים שהיא עומדת לקנות לסטודנטים שלה בפנימיה שם היא מלמדת.
לכל השאלות שלה עלי עניתי בתשובות של מילה אחת. לא מודאגת מהקרירות שלי, היא הנהנה בראשה והגיבה בצורה נחמדה לתשובות שלי. הקול שלה היה נעים ואכפתי. היא הייתה מתחשבת ואדיבה כאשר הגישו לנו את האוכל והמשקאות, מוודאת שיש לי מקום לזוז בכיסא שלי. 'אני לא רוצה למחוץ אותך עם גודל הפיל שלי!' היא אמרה בכנות מדהימה.
להפתעתי, הפנים שלה שדחו אותי לפני כמה שעות, עכשיו הפכו לחיוכים יפיפיים, והיא השרתה רוגע בוא זמנית. לא יכולתי שלא להוריד את שכבת ההגנה שלי.
לורה הייתה אשת שיחה מעניינת. היא הייתה בקיאה בנושאים רבים מפילוסופיה ועד מדעים. היא הפכה נושאים לא חשובים למשהו שכיף לחקור ולהתעניין בו. התגובות שלה היו מלאות הומור ומלאות השראה. כשהנושא שלנו עבר לתרבות, הופתעתי מהתגובות האינטליגנטיות שלה.
במהלך השיחה, לורה הצליחה לגרום לכל דייל ודיילת שהגישו לנו מזון ומשקאות ללכת עם חיוך על הפנים.
כאשר אחת הדיילות פינתה את המגשים, לורה צחקה על הגודל שלה. הדיילת נקרעה מצחוק ובזמן שהיא מחזיקה את ידה של לורה היא אמרה לה, 'באמת שעשית לי את היום!'.
בדקות שלאחר מכן, לורה הקשיבה באדיקות ונתנה לדיילת עצות בנוגע למשקל שלה. הדיילת אסירת התודה אמרה לפני שהלכה, 'אני צריכה לעבוד. אני אחזור אחר כך כדי לדבר איתך על זה'.
שאלתי את לורה, 'האם חשבת פעם לעשות דיאטה?'.
היא ענתה, 'לא. עבדתי קשה כדי להגיע למצב הזה. למה שארצה לוותר עליו?'.
שאלתי אותה, 'את לא מודאגת בקשר למחלות לב שעלולות להופיע בגלל עודף המשקל'?
'כלל וכלל לא. אתה נהיה חולה רק אם אתה מודאג בקשר למשקל שלך כל הזמן. אתה רואה פרסומת ממכוני דיאטה שאומרות, 'שחררו את עצמכם מהמטען העודף שלכם כדי שתהיו חופשיים להיות עצמכם' אלה שטויות! אתה משוחרר רק אם אתה מרגיש בנוח עם עצמך, ועם איך שאתה נראה בכל רגע של היום ובכל רגע בשנה. למה שארצה לבזבז זמן על משטר דיאטה כשיש לי כל כך הרבה דברים חשובים לעשות וכל כך הרבה אנשים שהם חברים טובים שלי? אני אוכלת בריא ועושה הליכות באופן קבוע; זה הגודל שלי כי נולדתי גדולה! יש יותר לחיים מאשר לדאוג למשקל שלך כל היום'. .
היא שתתה מהיין שלה. 'חוץ מזה, אלוהים נותן לי כל כך הרבה אושר שאני צריכה גוף גדל שיכיל את כולו! למה שארצה לרדת במשקל כדי לאבד אושר?' הופתעתי מהמשפט הזה, וצחקתי.
לורה המשיכה, 'אנשים בדרך כלל מסתכלים עליה בתור האישה השמנה עם החזה הגדול, הירכיים הגדולים וישבן גדול שאף גבר לעולם לא ירצה להסתכל עליו. הם מסתכלים עלי ורואים מישהי מוזנחת. הם חושבים שאני עצלנית ושאין לי כוח רצון. הם טועים'.
היא הרימה את הכוס לכיוונו של דייל שעבר. 'אפשר עוד מהיין הנפלא הזה, בבקשה?' היא חייכה לדייל. 'שירות נפלא מהצוות שלכם. שאלוהים יברך את כולכם'.
היא הסתובבה אלי, 'אני למעשה אדם רזה מבפנים. אני מלאת אנרגיה שאנשים לא מצליחים לעמוד בקצב שלי. הבשר העודף כאן כדי להאט אותי, אחרת אני אתרוצץ וארדוף אחרי גברים כל היום'.
'האם גברים רודפים אחרייך?', שאלתי בהומור.
'ברור שכן. אני נשואה באושר, אבל גברים עדיין מתחילים איתי. לרובם יש בעיות במערכת היחסים והם צריכים מישהי שהם יכולים לבטוח בה. מסיבה כלשהי, הם אוהבים לדבר איתי. אני חושבת שהייתי צריכה להיות יועצת במקום מורה'.
לורה עצרה לרגע לפני שאמרה, 'אתה יודע, מערכות יחסים בין גברים לנשים הן מורכבות. נשים מעריצות גברים וקוראות להם, 'מותק', עד שהן מגלות ששיקרו להן. וגברים אוהבים נשים כל כך שהם רואים בהן נפש תאומה עד שהם רואים את החיובים בכרטיס האשראי שלהם, ואז הנשים הופכות לשטן עם קילשון'.
השיחות עם לורה הפכו את הטיסה למהנה מאוד. הוקסמתי גם מהדרך בה אנשים נמשכו אליה. עד סוף הטיסה, כמעט חצי מצוות המטוס עמד לידנו, צחק והתבדח עם לורה. הנוסעים לידנו הצטרפו גם הם לחגיגה. לורה הייתה מרכז העניינים, מילאה את המטוס בחמימות נעימה.
כשנופפנו לשלום כשהגענו לשדה התעופה בהונג קונג, ראיתי אותה הולכת לכיוון קבוצה גדולה של מבוגרים וילדים שחיכו לה בהערצה. הקבוצה חיבקה ונישקה את לורה כשקולות של שמחה נשמעים ברקע. היא הסתובבה וקרצה לי.
הייתי בהלם, והבנתי: לורה הייתה האישה הכי יפה שאי פעם פגשתי".
גם אתם חשבתם שלורה נשמעת כמו אישה מדהימה?