אושר הוא כשאתם רואים את הילדים שלכם גדלים והופכים לאנשים טובים.

אבל כולם יודעים שזה לא תמיד פיקניק לגדל אותם – בתי בגיל ההתבגרות ידעה בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ כדי לשגע אותי בזמנו.

לא היינו המשפחה הכי עשיה ולא יכולנו לצאת לחופשות יקרות כמו משפחות אחרות, בהחלט היו לנו מכשולים.

אבל מעולם לא הייתי צריכה לנהל את השיחה שהאמא בסיפור למטה הייתה צריכה.

זה לא יכול להיות דבר קל עבור הורה לגלות שהבת הצעירה שלכם בהריון ואולי זו הסיבה שהסיפור הזה ריגש אותי.

הכל התחיל עם אמא שנקראה לשיחה עם בתה ועם היועץ של בית הספר, שם היא קיבלה את השוק של חייה…

וודאו לקרוא את הסיפור עד הסוף – הוא השאיר אותי בדמעות.

זה מה שהאמא כתבה:

עניתי לטלפון במשרד. זו הייתה בתי הבכורה, לירון. "אמא, את יכולה לפגוש אותי אצל מיכל היום אחה"צ?"

כשהגעתי, לירון כבר ישבה על הספה. מיכל ישבה בכיסא מול לירון, ואני התיישבתי בכיסא ליד הספה. מיכל מיד צללה פנימה ושאלה, "לירון, למה אנחנו כאן היום?".

מיכל הייתה יועצת שהבנות שלי ואני נפגשנו איתה במהלך השנים כדי לדבר ולטפל בבעיות האישיות שלנו ועל הבעיות בין אבא שלהן וביני – התגרשנו לפני מספר שנים. אז כאשר לירון ביקשה ללכת למשרד של מיכל, לא חשבתי על זה יותר מדי. 

הסתכלתי על לירון. הפנים שלה נהיו אדומות, היא הייתה חנוקה ודמעה בודדה זלגה במורד הלחי שלה. "יש לי משהו לספר לך, אמא, ואני מפחדת לעשות את זה לבד".

בשניה הזו, ידעתי. עמדתי לשמוע את הדבר האחד שהורים רבים חוששים ממנו כאשר הם מגדלים בת בגיל ההתבגרות. התיישבתי לידה על הספה, ושאלתי, "את בהריון?".

לירון פרצה בבכי, והנהנה עם הראש כאשר שאלתי אותה אם היא בהריון. שמתי מסביבה את הזרוע, הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי, "אני אעשה כל מה שתצטרכי שאעשה…בשביל זה אני כאן".

בתור אם חד הורית, גם כך היה קשה לגדל שלוש בנות יפיפיות, אבל השלב החדש הזה בחיים של לירון יהיה מאתגר הרבה יותר. כשהבחור חדש נכנס לחייה, חשתי שיהיו צרות. וכשישבתי במשרד של היועצת באותו אחר הצהריים, ידעתי שיש לי אלפית השנייה להגיד ולעשות את הדר הנכון שיחזיר אלי את בתי. 

כשיום הולדתה ה 17 התקרב, לירון החלה להבריז משיעורים, לנטוש חברות והיא החלה להסתובב עם נערים שלא אהבתי. הילדה החכמה והמקסימה שלה נהייתה מרוחקת, מדוכאת ובלי מוטיבציה. השינוי הפתאומי הזה הטריד את מנוחתי, והיה לי קשה מאוד להתמודד עם זה. 

לירון נולדה בראש השנה, הבת היחידה במחלקת היולדות. היא נולדה עם כשרון לבמה ואהבה לשיר, לרקוד ולשחק – כל מה שיכול לבדר היא אהבה. ילדה יפה, מקסימה, היו לה כל כך הרבה חברות כשגדלה, היא הצטיינה בבית הספר והיו לה חלומות להיות שחקנית. 

מכיוון שלירון הייתה בת 19 בלבד, הסכמנו יחד שהדבר הטוב ביותר יהיה לתת את התינוק לאימוץ, כדי שהוא יוכל לגדול עם שני הורים אוהבים. זו הייתה החלטה קשה, אך היא נראתה נכונה בזמנו. 

 

בוקר למחרת, הטלפון צלצל. לירון ענתה ולפתע הפנים שלה נהיו חיוורות. היא ניתקה ורצה במהירות למיטה שלה, בכתה בלי שליטה וכיסתה פניה עם שיערה הארוך.

שבועות אחר כך, אחרי תור אצל הרופא, לירון התקשרה ואמרה שהיא עלולה ללדת בכל רגע ורצתה שאהיה איתה. נסעתי אליה, ויום אחר כך פגשנו את המשפחה המאמצת. הם נראו נחמדים מאוד, והילדה הקטנה שלהם הייתה מתוקה אמיתית. אבל עדיין, משהו הרגיש לא כשורה. לא הצלחתי לשים את האצבע על זה, אך הרגשת הקלה הציפה את גופי אחרי שפגשתי אותם.

משפחה שמעולם לא פגשנו רצתה לאמץ את בנה של לירון שטרם נולד. בחודש השביעי להריונה, לירון עברה לגור קרוב למשפחה המאמצת. ליבי נקרע מהעובדה שאני עומדת לאבד את הנכד הראשון שלי ושבתי כל כך רחוקה ממני. 

בשעה האחרונה, המשפחה המאמצת התחרטה. אולי הם הרגישו את ליבי שנשבר, והרגישו שאולי אפריע לזכויות שלהם כהורים. אולי הם הרגישו שזה יותר מדי עבורם, לגדל ילד נוסף. לעולם לא נדע מה הסיבה.

 

סירקתי את שערה ושאלתי את לירון מה היא רוצה לעשות. עם דמעות בעיניים היא אמרה, "אמא, מעולם לא רציתי לוותר על התינוק שלי. אני אוהבת אותו. אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לגדל אותו".

בדיוק כמו באותו היום שהתיישבתי ליד אמא שלו במשרד של היועצת, מנסה למצוא את המילים הנכונות לומר, דניאל כרך סביבי את ידו, הסתכל לי בעיניים ואמר, "ובכן, בשביל זה אני כאן".

עניתי, "סבתא קצת עצובה היום, מתוק. הלוואי והייתי שמחה יותר".

הנה הוא ליד, כל כך חכם. יום אחד, כשהוא היה בן 4, היה לי אחר צהריים קשים. טיילר נכנס למשרד שלי, הסתכל עליה ואמר, "סבתא, מה קרה?".

לירון הייתה אמא נפלאה. היא חזרה ללימודים ועכשיו מנסה להצליח כשחקנית. דניאל, האור שבחיי, הוא ילד אהוב ויש לו הרבה חברים. הוא הכניס כל כך הרבה אושר לחיינו, יותר ממה שאי פעם יכולנו לדמיין. הוא ילד מתוק, כיפי, מצחיק – נולד להיות כוכב, בדיוק כמו אמא שלו. 

הנחתי ידי על מותני ואמרתי, "לירון, גידלתי אותך ואת שתי האחיות שלך כשלא היה לי כלום. והצלחנו, וגם את תצליחי. עכשיו תזיזי את הטוסיק שלך מהמיטה! אנחנו הולכים לקנות בגדי תינוקות!"

לפעמים, לחיים יש דרך מדהימה לגרום לדברים להסתדר. לפתע, כל הדברים שהתקשיתי לעשות כמו לספק קורת גג למשפחה הקטנה שלי, לוודא שהחשבונות שולמו, ועדיין לספק להן דברים כמו חוגים, ומסיבות יום הולדת מושקעות…כל הקשיים שבגידול בנותיי נראו חסרי חשיבות למה שבאמת היה חשוב: אהבה. כן, עד כדי כך פשוט. וידעתי באותו הרגע שהשינוי הזה בחיינו היה אמור לקרות. 

תרגישו חופשי לשתף את הסיפור הזה בפייסבוק אם גם לכם הוא חימם את הלב כדי שגם החברים והמשפחה שלכם יוכלו להתרגש ממנו.