היום גיליתי

אחות החזיקה תינוק מת בידיים – אבל האמת שמאחורי התמונה ריגשה את כל העולם עד דמעות

אחיות (בבתי חולים) כמעט ולא מקבלות את ההערכה המגיעה להן. הן עובדות קשה מאוד כדי לעזור לנו להרגיש טוב יותר ולהישאר בריאים, במהלך משמרות ארוכות כשכמעט ואין להן רגע לעצמן.

בריטני דניס היא אחת מאחיות רבות בעולם שמשקיעה את הלב והנשמה בטיפול אחר אנשים אחרים, והפוסט שפרסמה לאחרונה בפייסבוק, שמדבר על אחד הדברים הכי עצובים שיש, השאיר את כל העולם בדמעות.

קראו את המילים המרגשות שלה למטה, ושתפו את הסיפור שלה אם גם אתם רוצים להודות לאחיות המדהימות שעובדות כל כך קשה.

"כמעט כולם יודעים שאני אחות! אחות בחלקת היולדות. רוב האנשים חושבים שכל מה שאני עושה זה להאכיל ולהרדים תינוקות, וזו אחת הזכויות שיש לי. אבל העבודה שלי כרוכה בהרבה יותר. אני מטפלת בתינוקות שנולדו חודשים לפני הזמן, תינוקות עם צינורות מחוברים אליהם ותרופות מצילות חיים.

אני מעריכה אותם, מטפלת בהם, ממלאה דוחות, עושה עירויים, ונותנת תרופות.

אני מלמדת אבא חדש איך להחליף חיתול לתינוק השברירי שלו בפעם הראשונה.

אני מניחה תינוקות על החזה של אמא שלהם (לפעמים עם צינורות וחוטים מחוברים אליהם) אחרי שלא יכלה להחזיק אותם במשך ימים, לפעמים אפילו שבועות.

אני מנחמת אמא כשהיא נאלצת לראות את התינוק הקטן שלה נדקר שוב, ועובר תהליכים שלעולם לא תדעו עליהם.

אני חוגגת עם הורים כל ציון דרך: כל בדיקת דם תקינה, כל גרם עלייה במשקל, צינור שמסירים. אני מתמלאת אושר ביום שהורים זוכים לקחת את התינוק שלהם הביתה אחרי שבילו חודשים בתוך קירות טיפול נמרץ. אני עדה לניסים.

אני זוכה לראות חיים קטנים ולב שחוזר לפעום כנגד כל הסיכויים. אבל לפעמים זה לא קורה. אני עוזרת להחיות תינוקות כשהלב שלהם מפסיק לפעום והגוף הקטן שלהם לא עומד בזה יותר. אני מלקה את עצמי וחושבת מה יכולתי לעשות טוב יותר או אחרת כשכל האופציות הרפואיות מוצו.

אני נותנת את החיים הקטנים האלה להורים שלהם כשהם לוקחים את נשימתם האחרונה כשהמדע ורפואה פשוט לא הספיקו.

אני נותנת להם תרופות כדי שיהיה להם נוח יותר ברגעים האחרונים שלהם על פני כדור הארץ.

אני עושה תבניות מגבס של הידיים והרגליים שלהם כדי שלמשפחה תהיה מזכרת שהם לעולם לא ישכחו.

אני חולקת זכרונות עם המשפחה ואנחנו צוחקים ובוכים יחד. המחלקה הפכה לבית שלהם. אני מחבקת בני משפחה כשהם יוצאים מהחדר של התינוק שלהם בפעם האחרונה, בתקווה שהמילים שלי יביאו נחמה כלשהי.

לפעמים אני בוכה במכונית בדרך הביתה, במקלחת, או כשאני מנסה להירדם לפני שאני הולכת לעבודה כדי לטפל בחיים הקטנים האלה.

אני נשענת על חברותי לעבודה. האחיות האחרות במחלקה, ואני מבורכת שאני זוכה לעבוד לצידן. אני פונה אליהם בשביל ידע, חוכמה ותמיכה.

כן, 'העבודה' שלי היא אחות במחלקת היולדות. אבל פעם אחר פעם זה הרבה יותר מזה.

 

התמונה הזו פורסמה ברשותה של האמא והיא אהבה לשתף את המסע של הבן שלה ואת הלוחם שהוא היה! התמונה צולמה שהוא הלך לעולמו וזו הייתה ברכה להיות איתו ברגעים האלה. אני יודעת שהאחיות האחרות ברקע הרגישו אותו הדבר. התמונה צולמה על ידי אשלי טריינר-סמאס". 

תגובות פיסבוק
Exit mobile version