זה מרענן לקרוא סיפורים אישיים על זוגות שנשארו יחד למרות כל הקשיים.
בפוסט אנונימי ביום הנישואים ה 12 שלה, אישה חלקה עם העולם את מסע הנישואים שלה ואת הלקחים החשובים שהיא למדה תוך כדי.
"היום הוא יום הנישואים ה 12 שלי ורציתי לשתף את זה בפייסבוק, אבל זה אחד מהדברים האישיים האלה, אז אני משתפת את זה בצורה אנונימית.
בעלי ואני נפגשנו כשהייתי בת 18, והתחלתי לנו כשהייתי בת 19, והתחתנו כשהייתי בת 22. הוא היה מערכת היחסים הבריאה הראשונה שלי, מערכת היחסים הראשונה שהייתה ארוכה יותר משנה, האדם הראשון שבטחתי בו שלא השתמש באמון שלי בו כדי לפגוע בי.
התעללו בי פיזית ומינית כשהייתי קטנה, הייתי במערכות יחסים קשות. לא הייתי לי תחושה של זהות עצמית, והיה לי קשה מאוד לבטוח באנשים. אבל כל הבלאגן הזה לא הבריח אותו – לא בפעם הראשונה שסיפרתי לו על זה, ולא כשניסיתי להתמודד עם זה בעצמי, לא כשהזיכרונות של הדברים שקרו לי הקשו על הנישואים שלנו, ולא כשהרגשתי שאני לא יכולה להתמודד עם זה יותר.
הוא נשאר לצידי במהלך הלימודים, במהלך שני הריונות, במהלך הדיכאון שאחרי הלידה, בעיות במשפחה, שינויים בקריירה ומחלות כרוניות. הוא אדם טוב יותר ממה שאי פעם חשבתי שיהיה לי, ואני אסירת תודה על שזכיתי לחלוק את חיי ולגדל את ילדי יחד איתו.
אבל גם לו היו את הבעיות שלו – חרדה לא מטופלת, קושי בתקשורת, שינויי קריירה, ובעיות משפחתיות – אבל בהשוואה לבעיות שלי, היה לו קל למדי. אני כל כך גאה בדרך בה הוא גדל ובבחירות שהוא קיבל ובגבר שהוא גדל להיות מאז שנפגשנו לראשונה.
הדבר החשוב ביותר שלמדתי ב 12 שנות הנישואים שלנו זה שזו לא החלטה שאתה מקבל יום אחד שנשארת איתך כל החיים. זה משהו שאתה בוחר כל הזמן. אתה בוחר את האדם, אתה בוחר לבטוח בו, אתה בוחר לדאוג לצרכים שלו, ואתה בוחר להאמין שהוא עושה אותו הדבר בשבילך. אתה בוחר להיות כנה, להיות פגיע, להיות לצידו. אתה בוחר בו במקום באדם החדש שאתה נמשך אליו. אתה בוחר למצוא דרכים חדשות להכיר אותו כאשר הדברים מתחילים להיות משעממים. אתה בוחר למצוא דרכים חדשות להתחבר אליו כאשר סקס כבר לא נמצא בראש סדר העדיפויות. אתה בוחר לספר לו את הסודות שלך ואת הפחדים, ואתה בוחר בו מחדש כאשר הוא מספר לך את שלו.
נישואים, והחיים באופן כללי, לא הלכו בדיוק לפי התכניות שלי. כמעט שום דבר בחיים שלי כרגע לא תואמים את ההחלטה המטופשת שקיבלתי ב 15.10.2005. כשהתחתנו, לא ידעתי למה אני נכנסת (גם הוא לא ידע). אני אוהבת את בעלי. אני אוהבת את החיים שבנינו יחד. אני אוהבת שלמרות כל הבעיות (כולל הפעם שכמעט עזבתי אותו) הוא בחר להישאר איתי ולעבוד איתי כדי להפוך את הדברים לטובים יותר. אני אוהבת שבכל שנה, ביום הנישואים שלנו, אנו מדברים, ומוודאים שאלו עדיין הבחירות שאנו עושים, ושבחרנו בהן שוב מחדש".