הסיפור הטרגי הזה פגע בי ישירות בלב.
בתור הורה, אני מנסה לשמור על הילדים שלי מפני סכנה בכל פעם שאני פוגש אותה.
אבל מה אם הגורם לבעיה היה משהו שלא ניתן לראות או לחוש והתסמינים מופיעים רק שעות או ימים אחר כך? איך תדעו שיש קשר בין הדברים לפני שהטרגדיה מכה?
כל ההורים צריכים לקרוא את זה.
הקיץ סוף סוף כאן, ועונת הרחצה החלה – ימי כיף בים, פיקניקים ליד הכנרת, ושיעורי שחייה בבריכה המקומית.
ואך אחד לא נהנה מיום כיף בבריכה יותר מילדים. ההורים שלהם מצד שני, צריכים למצוא את האיזון בין ההנאה לבין שמירה על בטיחות הילדים שלהם.
לא משנה אם הילדים משחקים בגלי הים או טובלים בבריכת הילדים, ההורים שלהם תמיד עומדים על המשמר כאשר הילדים נמצאים בתוך המים. מכיוון שכל מה שעליכם לעשות זה להסית את המבט לרגע אחד, וטרגדיה יכולה להכות.
אבל אפילו אם אתם שומרים על הילדים בכל שניה ולא מורידים מהם את המבט, דברים איומים עדיין יכולים לקרות. ב 29 למאי, פרנקי בן ה 4, הלך לבריכה עם המשפחה שלו. כולם נהנו. ההורים של פרנקי שמרו עליו במשך כל הזמן והכל נראה רגיל.
אבל בימים שלאחר מכן, פרנקי החל לפתח תסמינים של שפעת, לפני שהרגיש מעט טוב יותר.
ואז, כמעט שבוע אחרי שפרנקי הלך לשחות בבריכה, הילד בן ה 4 התעורר בכאבי תופת וצרחות. שניות לאחר מכן הוא נשם את נשימתו האחרונה.
אביו של פרנקי היה איתו כשזה קרה. הוא התקשר מיד לאמבולנס שהגיע מהר והבהיל את הילד כשהוא לא נושם לבית החולים.
"הרופאים והאחיות עשו כל מה שהם יכלו", נזכרת טארה, אמו של פרנקי, כשהיא צופה בהם מנסים להציל את החיים של בנה.
אחרי זמן מה, שני רופאים ניגשו לטארה ואמרו לה שלא הצליחו להציל את פרנקי הקטן.
הריאות של הילד היו מלאות מים והוא היה קורבן למה שנקרא 'טביעה יבשה'.
לטביעה יבשה יש תסמינים, ואם מבחינים בהם ומטפלים בהם בזמן, ניתן להציל את החיים של הקורבן. רופאים ממליצים להורים לשים לב לשלושה תסמינים אצל הילדים שלהם, כל אחד מהם יכול להוות אינדיקציה שהמוח לא מקבל מספיק חמצן.
תסמינים:
* קושי נשימתי אחרי שחייה
*עייפות מוגזמת או ישנוניות
*שִׁכְחָה או שינוי קיצוני בהתנהגות
ההורים שלי פרנקי מצטערים שהם לא ידעו זאת קודם. אם היו יודעים, יתכן ובנם היה היום בחיים. עכשיו הם מקווים שמותו של פרנקי לפחות ישמש כאזהרה עבור הורים אחרים.
צפו באמו של פרנקי מספר את הסיפור של בנה:
