כשילדים בבית הספר מפרים את החוקים ומתנהגים שלא כשורה, מי אחראי לתקן ולהוביל אותם?
כדי ליצור סביבה לימודית תקינה, פעמים צריך לשאול את עצמך שאלות קשות. האם אתה עושה מספיק כדי להילחם בהטרדות מיניות? האם אתה מאפשר הערות סקסיסטיות בכיתה שלך? האם אתם נותן, באופן לא מודע, יתר זכויות לבנים מאשר לבנות?
אחריות כזו מועברת באופן טבעי למורים ולצוות בית הספר – אבל באופן טבעי גם כן, הורים משחקים גם הם תפקיד מכריע.
על כולנו מוטלת אחריות קולקטיבית ללמד את הילדים שלנו את ההבדלים בין נכון ושגוי, ומה לא נקבל לעולם.
הסיפור הבא הוא דוגמה מצוינת למצב בו אנחנו חייבים לנקוט עמדה ברורה, ומה קורה אם אנחנו לא עושים זאת.
הכל התחיל בכיתה כאשר נערה אחת הוטרדה באופן עקבי ע"י עמית לכיתה. בנקודה מסוימת, הנער ניסה לשחרר את רצועות החזייה שלה, ובאותו רגע היא הבינה שמספיק זה מספיק.
היא הכתה את הנער פעמיים בפניו. הנהלת בית הספר חייגה לאמה של הנערה, ואז הסיפור מקבל תפנית מעניינת.
(אני אחות במחלקת הטראומה. לא מרשים לנו לשאת עלינו טלפון; אנחנו מתבקשים לשמור את המכשיר בארונית. שיחה נתקבלה באולם הקבלה של בית החולים בקו פרטי עבורי)
טלפון: "זה המורה X מבית הספר Y. הייתה תאונה בה מעורבת בתך. אנחנ צריכים שתבואי."
אני: "האם היא חולה או פצועה? האם זה יכול לחכות עד שהמשמרת שלי תסתיים בעוד שעתיים?"
טלפון: "הבת שלך הכתה תלמיד אחר. אנחנו מנסים להתקשר אלייך מזה 45 דקות. זה רציני ביותר."
(אני מגיעה לבית הספר ומלווה למשרד המנהל. אני רואה את בתי, את המחנך שלה, רכזת השכבה והמנהל, וילד עם פנים אדומות ודם על אפו, ואת הוריו)
מנהל: גברת X, כמה אדיב מצדך להצטרף אלינו סופסוף!"
אני: "כן, המצב בחדר הטראומה עמוס מאוד. ביליתי את השעה האחרונה לעשות 40 תפרים לילד בן שבע שספג מאמו מכות עם מצקת מתכתית ואז היה עלי להתמודד גם עם המשטרה באותו מקרה. סליחה על אי הנעימות"
(לאחר שהבחנתי במנהל משתדל לשמור על ארשת רצינית ולא נבוכה, הוא מספר לי מה קרה. הילד משך בחזייה של בתי והיא הכתה אותו בפניו פעמיים. התרשמתי מהאופן בו הם כועסים על בתי יותר מאשר על הנער)
אני: "אה. ורציתם לדעת אם אני מתכוונת להגיש תלונה על הטרדה מינית בשל תקיפת בתי כנגד בית הספר על שאפשר זאת?"
(כולם הפכו עצבניים כשציינתי הטרדה מינית והחלו לדבר יחד.)
מורה: "אני לא חושב שזה היה כזה רציני"
רכזת השכבה: "בואי לא ניסחף".
מנהל: "אני חושב שאת מפספסת את הנקודה".
(בדיוק אז החלה אמו של הנער לבכות. סובבתי אלי את בתי כדי לברר מה קרה)
בתי: "הוא לא הפסיק למשוך לי בחזייה. ביקשתי ממנו להפסיק והוא לא חדל, אז אמרתי למר X. הוא אמר לי 'להתעלם ממנו'. הוא [הנער] עשה זאת שוב ופתח את החזייה שלי אז הכיתי אותו. רק אז הוא הפסיק".
(הסתובבתי למורה)
אני: "אתה הנחת לו לעשות זאת? למה לא עצרת אותו? בוא הנה ותן לי לגעת לך במכנסיים"
המורה: "מה?! לא!"
אני: "האם משהו מזה נראה לך הולם? למה שלא תיגש ותמשוך בחזייה של גברת X [רכזת השכבה] מיד. נראה האם זה כיף לה. או בחזייה של אמו של הנער. או שלי. אתה חושב שרק בגלל שהם ילדים הם נהנים מזה?"
מנהל: "גברת [השם שלי]. עם כל הכבוד, בתך עדיין הכתה נער אחר".
אני: "לא. היא הגנה על עצמה כנגד הטרדה מינית מצד תלמיד אחר. תביט בהם; הוא כמעט בגובה 1.80 מ' ושוקל 70 ק"ג. היא 1.52 מ' ושוקלת 38 ק"ג. כף הרגל שלו גבוהה וכבדה ממנה כמעט פי שתיים. כמה פעמים היא צריכה להניח לו לגעת בה? אם האדם שאמור לעזור ולהגן עליה בכיתה לא יכול היה לשמור עליה, מה היה עליה לעשות? הוא משך לה בחזייה כל כך חזק עד שהיא נפתחה".
(אמו של הנער עדיין בכתה ואביו נראה כועס ונבוך. המורה לא יצר איתי קשר עין. הסתכלתי על המנהל).
אני: "אני לוקחת אותה הביתה. אני חושב שהילד למד את הלקח שלו. ואני מקווה ששום דבר כזה לא יקרה שוב, לא רק ל[בתי], אלא גם לנערות אחרות בבית הספר הזה. לא הייתם מניחים לו לעשות את זה לחבר צוות אז אם זה גורם לכם לחשוב שהוא יכול לעשות זאת לילדה בת 15, זה כבר נשגב מבחינתי. אני אדווח על כך לכל הרשויות. ואתה – *מסתובבת לנער* – אם אי פעם תיגע בבת שלי שוב, אני אדאג שתיעצר על הטרדה מינית. אתה מבין אותי?"
(הייתי כל כך כעוסה שאספתי את חפציה של בתי ועזבנו. דיווחתי על כך למועצת המושלים, שאת כמה מהם אני מכירה מהכנסייה (זהו בית ספר קתולי), ווידאתי שהם יתמודדו עם התופעה ביחד חזקה. בנוסף דיווחתי גם ל-OFSTED (מערכת הניטור והבקרה של בית הספר מטעם המשלה) והם נחרדו בדיוק כמוני, והבטיחו ליצור קשר עם בית הספר. בתי הועברה לכיתה אחרת, הרחק מהמורה והנער).
איזו אימא נפלאה שנצבת לצד ביתה בעת הצורך!
ראוי שדבריה ישותפו. כולם צריכים לשמוע את הסיפור הזה.