אריק לפורג׳ הוא צלם שמטייל ברחבי העולם. הוא ביקר בצפון קוריאה 6 פעמים בין השנים 2008 ו-2012. במהלך המסעות שלו, הוא הצליח לצלם תמונות מהמדינה ולהראות איך היא נראית באמת. הוא גם צילם תמונות בחשאי בעזרת כונן ה-USB שלו.
אבל הביקור השישי היה האחרון עבור אריק לאחר שהממשלה הצפון קוריאנית אסרה אליו לחזור כי סירב למחוק את התמונות מהרשת, תמונות שמציגות את צפון קוריאה באור שלילי.
אנשים שהצליחו להימלט מצפון קוריאה מספרים סיפורים מצמררים על החיים שם. אך באותו הזמן, צפון קוריאניים רבים מאמינים שהחיים שלהם טובים. האם כך הם מאמינים מאחר והם לא מכירים שום דבר אחר.?
התמונות של אריק מראות את החיים הסודיים של ״ארץ הבוקר שטוף הרוגע״. דרך אגב, הצלם הזה היה בר מזל: אם בקרי הגבול היו מגלים את התמונות, אריק היה יכול לבלות זמן רב בכלא.
צוות האתר שלנו מזמין אתכם להציץ בתמונות של אריק מצפון קוריאה ולחוות את דעתכם האישית, גבי החיים בחלקה הצפוני של הפנינסולה הקוריאנית.
20.
זוג בפיונגיאנג, 2008
תמונה זו היא די יוצאת דופן עבור צפון קוריאה מאחר והבעת רגשות בציבור אסורה פה וברוב מדינות אסיה. בנוסף, תמונה ״רגילה״ (לכאורה) זו שייכת לקטגוריה של תמונות אסורות מאחר ואסור לצלם תמונות של חיילים, במיוחד כשהם אינם בתפקיד.
19.
חיילות במגדל ג׳וצ׳ה, פיונגיאנג 2012
תמונה צבאית ״אסורה״ נוספת. ב-2015, בגלל המחסור בגברים בגיל גיוס, המדינה התחילה לגייס נשים. בגיל 17, כל הנשים הקוריאניות היו חייבות להגיע ללשכת הגיוס ולהתחיל 7 שנות שירות ארוכות.
התנאים לגברים ולנשים קשים במידה שווה: החיילים חיים בבסיסים צבאיים קפואים, ובדיוק כמו יתר אוכלוסיית המדינה, סובלים מרעב. נשים סובלות גם ממחסור במוצרים הגיניים.
18.
חלוצים צעירים מפגינים כבוד למנהיגים היקרים שלהם, פיונגיאנג 2012
תמונות כאלה יכולים ליפול בקלות לקטגוריה האסורה, ממספר סיבות. ראשית, העניבה השמוטה, ושנית, הילדים נראים מותשים ובתת תזונה. אבל הממשה לא רוצה להודות שאין מספיק מזון.
התזונה היומית של רוב תושבי צפון קוריאה מורכבת מ-200 גרם של תירס, קימצ׳י כרוב מסורתי ומים. דרך אגב, בניגוד לאמונה הרווחת, האורז בצפון קוריאה מוגש בעיקר בימי החג, לא בכל יום.
אבל כדאי שנציין גם כי אנשים הרפובליקה הצפונית של קוריאה כבר לא מתים מרעב. החל משנת 2013, כמויות הדגן שנקצרו עלו בכל שנה, וזה עוזר לספק לאוכלוסייה את המינימום הנדרש.
17.
מסדרון ברכבת התחתית, פיונגיאנג 2012
הרכבת התחתית בפיונגיאנג היא מתקן אסטרטגי, וזו הסיבה בגינה אתם מורשים לצלם תמונות רק אם המדריך שלכם מאשר את זה. בנוסף, ישנם 3 תחנות בלבד שפתוחות למבקרים זרים: תיירים מורשים ללכת ואפילו לתפוס רכבת.
אבל ברגע שהרכבת מגיעה לתחנה הסופית, הם מתבקשים באדיבות לצאת. וכמובן, המסדרון הזה לא נמצא ברשימת ה״תמונות המותרות״.
16.
רובע מגורים, קאסונג, על הגבול עם דרום קוריאה, 2012
אסור בנוסף לצלם תמונות של בתים (במיוחד אלו שלא נראים מושלמים). דרך אגב, אתם לא תמצאו ווילונות מאחר וזה אסור. לאנשים אין כסף לקנות כאלה.
15.
נשים מוכרות מזון ברחוב, האם הונג, 2012
ישנם דוכנים לממכר מזון בצפון קוריאה, כמו בכל מקום באסיה. אבל התפריט די דל: ככלל, אנשים מוזמנים לרכוש קימצ׳י כרוב. אלו שניסו אומרים שזה טעים מאוד וחריף. אבל ייתכן והקיבה שלנו לא תגיב כמו שצריך למזון הזה.
14.
פסל שני המנהיגים, פיונגיאנג 2012
תמונה זו של שניים ממנהיגי המדינה נחשבת אסורה גם כן מאחר והיא צולמה מהצד, למרות שאסור לצלם תמונות מהגב של המנהיגים. יתרה מזאת, אסור ״לחתוך״ בצילום את ראשי המנהיגים או רגליהם בזמן הצילום. דרך אגב, אסור גם לצלם תמונות של המנהיגים כשצל מוטל עליהם.
13.
קרונית אדומה, פיונגיאנג, 2012
זו תמונה נוספת שעשויה להיגנז. ומה הסיבה? העיפו מבט בקרון הזה: הוא ישן, צדיו חלודים והזכוכית השבורה חושפת רבות על התחבורה הציבורית בצפון קוריאה. דרך אגב, בחלק מהמחוזות אין בכלל תחבורה ציבורית: אנשים משתמשים בעגלות – ממש כמו בימי קדם.
12.
בתים ישנים בקאסונג, 2011
הבית החמודים (במבט ראשון) הללו אינם נוחים באופן קיצוני. כדי לחמם בית, אנשים משתמשים באח שמשמש גם כתנור המבטח. והחורפים בצפון קוריאה קשים במיוחד.
11.
תור בפיונגיאנג, 2011
בהתחשב במצב התחבורה הציבורית, אי אספקת החשמל והמחסור בדלק, תורים ארוכים הם עניין שבשגרה בצפון קוריאה. אז אנחנו לא צריכים לנחש מדוע המדינה לא אוהבת את התמונות הללו.
10.
אישה אומרת, ״נו פוטו״, האם הונג, 2011
אזרחים מקומיים לא אוהבים שתיירים מצלמים אותם: הפחד מזרים מושרש בהם מילדות. והממשלה עשויה שלא לאהוב את התמונה גם כן מאחר והאישה והילד נראים מותשים ולא מאושרים
9.
מפעל כימי בו מייצרים סיב סינטטי בו צפון קוריאנים משתמשים עבור החליפות אותן הם לובשים, 2011.
כל מפעל כימי בצפון קוריאה הוא מתקן אסטרטגי, וכמובן סודי. למרות שתיירים מורשים להתבונן במפעלים אלו, הם אינם מורשים להיכנס אליהם. עליך גם להיזהר מאוד כשאתה מצלם תמונות, כי כבר אמרנו, המקומיים חושדים מאוד בזרים.
8.
בדיקת ראייה מזוייפת עבור תיירים שמבקרים בבית החולים בפיונגיאנג, 2011
התמונה הזו עשויה להעלות שאלות רבות. לדוגמא, מדוע המטופל עוצם עין אחת עם כפית, אבל גם השנייה סגורה. וכיצד בוחן הרופא את ראייתה? ייתכן והפקחים שמשגיחים על התיירים שמו לב לתמונה הזו. למרות שסצינות כאלה אינן מתוכננות, גם שחקנים יכולים לעשות טעויות.
7.
ילדים יוצאים לעבודה בשדות, פיונגיאנג, 2010
כל אזרח (בוגר או צעיר) חייב לתרום לרווחת המדינה והמנהיגים ולשפר את חייהם של שאר התושבים. עבודה משותפת בשדות היא הכרח עבור ילדים, מאחר והם מקור מעולה לעבודה. דרך אגב, בניגוד לשאר המדינות העניות, צפון קוריאה מעניקה חינוך טוב מביוחד: 99% מהאנשים יודעים לקרוא ולכתוב.
6.
חיילים מנכשים עשב, פיונגיאנג, 2009
תמונות כאלה נפוצות במיוחד בפיונגיאנג, אבל המדריכים לא מרשים לתיירים לצלם תמונות. הסיבה פשוטה: מדינות המערב עשויות להתייחס לתמונות אלה כהוכחה לרעב השורר בפיונגיאנג. למרות שהתפריט שלהם דל מאוד וכולל עשב, בתמונה הזו, חיילים מנכשים את העשב השוטה כדי לשפר את מראה המדשאה.
5.
חיילות עובדות בשדות, 2008
השירות הצבאי בצפון קוריאה מיועד בעיקר לסייע לחקלאים והחוואים: אין עבודה רבה כל כך מאחר ורוב האדמה אינה מתאימה לחקלאות.
יתרה מזו, מישהו צריך להשגיח על העובדים ולוודא שהם מבצעים את משימתם כהלכה. הגרסה הרשמית של הממשלה, טוענת שחיילים רק עוזרים לחקלאים להגיע ליעדים שהציבו להם המנהיגים.
4.
רכב מעלה עשן בצד הדרך, 2011
בגלל המחסור בדלק, רכבים רבים משמשים הגז מחוץ לפיונגיאנג. ובגלל שהגז מיוצר ע״י בערה של פחם, לא מפתיע שכשנעשה בו שימוש באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה, הוא הזיק לרכבים שכבר היו לא בטוחים לשימוש מלכתחילה.
3.
כפר באיזור צ׳יבו שעל הים, 2010
בגלל המילים של אריק, המדריך לקח את המצלמה שלו לאחר שצילם את התמונה הזו. הסיבה ברורה: העוני שובה את העין.
2.
פורטרט של נערה קוריאנית משתמשת במחשב בזמן ביקור של תיירים, האם הונג, 2011
התמונה הזו עשויה להיראות רגילה למדי: נערה יושבת מול מחשב. אבל ישנו פרט אחד חשוב בתמונה הזו: המחשב כבוי. עבור אלו שכבר ביקרו בצפון קוריאה, זהו עניין שבשגרה. קצרים בחשמל הם עניין רגיל מאחר וישנן רק 2 תחנות כוח עבור כל המדינה.
1.
חוט תיל לאורך החוף
ע״פ הגרסה הרשמית, הסיבה העיקרית לגר הזו היא הגנה על צפון קוריאה מפני סכנה. אבל זה עשוי גם להיות כלי שמונע מאנשים לחמוק.
האם הייתם בצפון קוריאה? מה היה הרושם שלכם? ספרו לנו בתגובות!
תורגם ע”י – צוות “היום גיליתי”.