החרטה שלי.

אנחנו לא יכולים לשלוט ברגשות שלנו. ולפעמים זה גורם לכך שאנחנו לא שולטים בעם מי אנחנו רוצים להיות. ההיגיון צריך להשתתף בעניינים של הלב – אבל אין לנו מתג הדלקה וכבוי כשמדובר רומנטיקה.

זה היה החלק הגרוע ביותר בלהתאהב בך. ידעתי מה זה הולך לעשות לי, ועשיתי את זה בכל מקרה. למרות שההיגיון אמר לי שלא תשתנה. ידעתי שלא משנה מה אמרתי או אעשה, לעולם לא תהיה מוכן למישהי כמוני.

אני לא יודעת למה ציפיתי שתעשה אחרת. אני יודעת שאנשים משתנים, אבל לא אנשים כמוך.

 

 

בניתי אותך בראש. חשבתי שאתה עומד להיות שם בשבילי תמיד. אחרי הכל, אחרי המרדף הארוך, אחרי שהייתי תלויה על כל מילה שלך, אחרי לילות ללא שינה ובקרים אפורים, חשבתי שזה ישתלם בסופו של דבר.

חשבתי שאם אתן לך מספיק זמן, תראה כמה אני מושלמת בשבילך. וכמה טוב יהיה לנו ביחד.

טעיתי.

 

כל הזמן המבוזבז הזה ואני עדיין מתקרבת אליך. בשבילך זה בסדר להמשיך לשחק, להעמיד פנים, בזמן שאני מנסה להבין מה יכולתי לעשות טוב יותר. אני רוצה שתדע משהו חשוב. משהו שהייתי צריכה לומר במשך זמן רב. משהו שאני לא יכולה לתת לך לשמוע.

 

זה אתה שטעית. לא אני. זה אתה שעזבת אותי בלי לסגור את כל הקצוות, בלי לתת כתף. זאת הייתה הטעות שלך, לא שלי. רציתי כל כך להיות חשובה לך. והיו זמנים שחשבתי שזה באמת היה המצב. אבל אלה היו רק עוד שקרים שבאו בקלות מהפה שלך. ידעת שיש לך את היד העליונה והשתמשת בזה נגדי בכל הזדמנות שהייתה לך.

זה כאב.

 

 

אתה לא יכול פשוט לעשות מה שאתה רוצה ולחשוב שכולם יסלחו לך בסוף. תאמין לי כשאני אומרת לך – שאני לא אשכח את זה. ואני בטוח לא הולכת לסלוח על זה.

חשבת שאנחנו הולכים להיות חברים. “רק ידידים”. ככה? אחרי שדחפת אותי מהחיים שלך בכוונה?! אתה טועה. מאוד.

אני יודעת שאתה רגיל לקבל את מה שאתה רוצה. אני יודעת שאתה רגיל לנצח, ותמיד לצאת מזירת הקרב בלי שריטה. אבל הפעם, אני מבטיחה לך. אתה הולך להצטער שבכלל נכנסת לזירה.

אני מניחה שזה תמיד היה ההבדל ביני לבינך. יש לי מצפן מוסרי. תחושה חזקה של מה נכון ומה כל כך, כל כך, לא. ואתה? אתה רק חושב עליך. מה עושה אותך מאושר, מה שאתה רוצה. אתה לא משחק הוגן אבל אני מניחה שאלה החיים וזה קורה לפעמים.

 

הצער היחיד שלי הוא שלקח לי כל כך הרבה זמן להבין. גם כשחשבתי שאנחנו מתקדמים, שאני יותר מסתם גוף, עדיין היינו באותה נקודה. אין לי יותר מדי חרטות בחיי. אני לא אוהבת להסתכל אחורה ולחשוב שיכלתי לעשות משהו אחר. אני לא אוהבת לחיות בעבר כי אני חושבת שזה הופך את העתיד לחלש יותר, משעמם יותר.

משלמים הרבה עבור חשיפה?

לפרטים נוספים הקליקו–> http://bit.ly/Anipo-Go

 

כשאני אומרת לעצמי שאני מרחמת עליך, זה לא כל כך עלייך. זה לא כל כך על זה שהשתמשת בי, או על זה שכל מה שעשית היה לבלבל אותי ולגרום לי להרגיש שאני פגומה.

 

כשאני חושבת עלייך, כל מה שאני חושבת עליו זה החיבה והאהבה והלב שאני בזבזתי עליך. כל הרגשות האלה, כל הזמן הזה. זה באמת כל מה שעשית. ניסית לשכנע אותי שעדיף לי לחכות לך לאהוב אותי בחזרה מאשר לחפש מישהו אחר. או לחפש את עצמי.

אולי יום אחד כשתגדל ותזכור את זה . תתחרט על כל כך שלא היית שם. שפספסת את הדבר הטוב ביותר בחיים שלך. או אולי זה לא יזיז לך, כמו ששום דבר אחר לא הזיז לך. מי יודע?

 

היום, אני עייפה בכלל מלחשוב עליך. נמאס לי לחכות להסבר. נמאס לי להתחנן ולהתחנן.

אבל יותר מהכול,

נמאס לי לנסות לשכנע את עצמי שאתה בכלל משנה.