לא נעים להגיד אבל… סיפור אמיתי.
לא נעים להגיד אבל… סיפור אמיתי.
היום גיליתי שהילד שאהבתי חד צדדית מכיתה ג' עד ח', נכנס לכלא.
תמיד הרגשתי שאולי זה לא היה חד צדדי עד הסוף. מבט של הבנה משותפת פה, חיוך קטן שם, אפילו "לוריייינה הופה איזה גוףףף" יצא לו פעם. מביך נורא.
איתי (שם בדוי) היה מלך הכיתה, אבל לא מהסוג הנבזי והשחצני. הילד הכי חכם, תמיד השתתף בדיונים וידע את כל התשובות לכל השאלות שהמורה שאלה. הכי חברותי, הכי מנומס ושקול. תמיד כולם קינאו בארוחת העשר שאמא שלו היתה מכינה לו. פעם חביתה עם שלל גבינות בלחמנייה עסיסית, פעם פשטידה מפונפנת עטופה בנייר כסף כולל מזלג וסכין עטופים גם הם בנייר כסף, שיהיה נוח לאכול. וגם כשבטעות היה מביא פרוסה פשוטה עם שוקולד, תמיד איכשהו זה נראה טוב יותר משל האחרים ובמיוחד משלי. הסנדויצ'ים שלי במקרה הטוב היו עם גבינה לבנה וזיתים ברוטב של ג'וק שהתגנב לי לתיק (ככה ההורים שלי,לא שמעו על ריסוס נגד מזיקים).
אחרי שלוש שנים של יסורי לב שבור החלטתי לכתוב לאיתי מכתב אהבה רומנטי ואנונימי. שינסתי שגיאות כתיב (בטוח היו שגיאות קצת), נשמתי עמוק ושפכתי את אשר על לבי ("אתה הכי חתיך ונחמד מכולם!.מאוד נחמד. כזה חביב גם" וכו') השכלתי כמובן לקחת מעטפה של "בנק הפועלים" (לא שמעתי על מעטפה ובולים שקונים בדואר) ולשגר את כל הטוב הזה הישר לתיבתו המבורכת.
עברה חצי שנה מאז, הוא לא העלה בדעתו שזאת אני. הייתי מאוד שקטה, ביישנית, כמעט ולא מורגשת בסביבה של המון או כיתה.
המשכתי בחיי האהבה החד צדדית (שהאמת? מאוד נוחה וכייפית! אפשר לבנות עולם ומלואו בדמיון) עד שהתחלתי לצפות במרתון של "פלטפוס" והגעתי למסקנה שעידן אלתרמן הוא אהבת חיי (ההומור והעיניים הכחולות גמרו אותי). התחשק לי באותה התקופה להשליך את היחסים המדומיינים עם איתי ולהתחיל בחדשים ובעידוד של חברה טובה החלטתי לשם הדאחקות לכתוב לאיתי מכתב שנאה שכלל תיאורים מאוד פוגעניים ומיותרים. פויה. ממורמרת.
החברה הטובה סיפרה לחברה טובה אחרת וכך השמועות הגיעו אליו. בחיים לא אשכח את הרגע שהוא גילה.
ישבתי בכיתה אחרי שהשיעור הסתיים. באותו הרגע הייתי לבד ופתאום ראיתי חבורה של ילדים נכנסת והוא בראשם. "את????? בחיים לא הייתי מאמין! תמיד הגנתי עליך!!! את?????"
איכשהו מצאתי את עצמי יושבת על הרצפה ללא מילים, כמו בסרטים… והוא המשיך "את יודעת איך המשפחה שלי נפגעה???!?!" (מכל הדברים הלא יפים שכתבתי, זה מה שפגע בך? ומה עם מעטפת "בנק הפועלים"? זה בסדר?) הוא לקח כיסא, הרים מעליי וזרק לצד.
בגדול גם עם עידן אלתרמן לא היה מזהיר.
אז באחד הימים נתקפתי בתחושות נוסטלגיות, חיפשתי את שמו בגוגל והבנתי שהוא בכלא, ראש ארגון פשע, מה שלא הסתדר לי עם הילד הטוב הזה שהיה פעם… אולי עד הקטע עם הכיסא…