אמא שלי תמיד אהבה לספר סיפורים מהילדות שלי , שבסיפורים הללו הייתי כל כך מרוכז בדברים מסוימים שלא שמתי לב לסביבה שלי.
אמא אומרת שהיא הייתה קוראת בשם שלי כמה פעמים ללא שום מענה , אם לא זכרתי את זה כנראה שפשוט התעלמתי ממנה.
אני זוכר בבירור שהייתי ממש מרוכז שפשוט לא שמעתי אותה , דבר זה קרה לי די הרבה בתקופה הזאת.
כאשר התבגרתי לקחתי את הדבר הזה איתי , דבר שיכול להיות די מביך כאשר אחרים מנסים לקבל ממני תשומת לב.
עדיין , אני די בטוח אם מישהו יאכל או ילעס לידי בסיטואציה דומה אני יתחיל לצאת מהכלים בגלל שיש לי מיסופוניה שזה בערך שנאה של קולות מסוימים.
המצב הזה מוגדר כתגובה מאוד חזקה לצלילים מסוימים שכוללים : לעיסה , ליקוק , לגימה , בליעה , נשימה ועוד צלילים מעצבנים.
אישית אני לא יכול לשמוע את ה3 ראשונים , זה מעצבן אותי מאוד.
המצב הזה בעיקר מייצר חוויות שליליות לסובלים ממנו , לדוגמה סבל כאשר מישהו נושם לידך.
אך יכול להיות שיש משהו חיובי שמגיע מזה , לפי מה שאומרים היסטוריונים ומדענים.
נשפך לכם אוכל או קפה על הספה ונשאר כתם או שצריך לכבס את הכיסוי?
לפרטים נוספים על ספריי הננו–> http://bit.ly/NANO-G
גאונים כמו : צ'ארלס דארווין , אנטון צ'כוב ומרסל פרוסט אמרו וגם שמו אטמי אוזניים בזמן עבודתם כדי לחסום קולות , דבר שנותן נקודה למחשבה.
מקור – viralnova

תגובות פיסבוק