אני שוכבת תחתיך,תחת הגוף שאני מכירה כל פסיק ונקודה שבו. אני עוצמת עיניים, נותנת לך לגעת בי.

אני שם,ולא שם

אני מנסה בכוח להתנתק,

להשאיר את הרגשות שלי אליך מחוץ למשחק.

האור כבוי, ואני כל כך שמחה על כך, כי בטוח לא הייתי יודעת איך להסביר, את הדמעות שמתגלגלות לי מהעיניים. הדמעות האלה, שאתה פוחד מהן כל כך.

אתה כל היום עסוק בלברר, אם אני מזייפת,כשאני איתך "אני יודע שאתן טובות בלזייף" אתה מטיח בי, ואני מבטיחה לך, שוב ושוב, שאיתך, לא זייפתי מעולם.

זה קצת עצוב, אתה יודע? וגם קצת מצחיק…..

כי אם לרגע היית עוצר הכל, וודאי היית מבין,

שאני? אני כל הזמן מזייפת איתך,

כל הזמן מזייפת, כשאני איתך.

אני מזייפת,

את הרגשות שלי,

אליך.